היי!
איזה כיף לכתוב פה שוב.

אם את עוקבת אחרי תקופה, או אפילו אם לא, בטח שמת לב שכבר הרבה זמן הבלוג לא עודכן. לא רק זה, גם לא הייתי יותר מידי פעילה ברשתות החברתיות.
אם את תוהה למה אני לא מעדכנת כבר חודשים אז אני יכולה להגיד בקצרה שילדתי בן מתוק מתוק, ובהרחבה שזה לא ממש רק זה.

זה פוסט קצת חופר, אני מודה. אני לא הולכת לתת לך כאן המלצות על מייקאפ או על קשר עם לקוחות אבל אני אפתח נושא שבעיני הוא לא פחות חשוב- פסק זמן, שינויים בקריירה וחישוב מסלול מחדש.
זה פוסט שאני כותבת ממש מהלב, ככה שרק אם זה מתאים לך- תשארי איתי 🙂

אז נתחיל מההתחלה…
אני בתחום האיפור כבר לא מעט שנים, 4 שנים שזאת ממש העבודה הבלעדית שלי. מה שאני עושה כל יום.
תמיד התגאתי בזה שאני עושה את מה שאני אוהבת וזכיתי לקום כל בוקר לעבודה שממש לא מרגישה כמו עבודה, ובאמת הרגשתי ככה כמעט כל הזמן.
למה כמעט? כי תמיד יש איזשהי שחיקה.

אני מרגישה את השחיקה בעיקר בתקופות עמוסות, כשיש לי 6 כלות בשבוע.
אבל הכי קשה לי זה שאסור לי להיות חולה. זה אולי נשמע מוזר, שזה מה שהכי קשה לי מהכל, אבל מה לעשות שזה הדבר שהכי מטריד אותי.
לאורך כל השנים שאני עובדת עם כלות אני בהרגשה שאסור לי להיות חולה. כשאני כן חולה אני צריכה לתפקד 100% ולהעמיד פנים שהכל בסדר, כי ברור שאני לא אדפוק לכלה ברז.
כבר הגעתי לכלות אחרי לילה במיון, עם חום, הקאות ובאמת מה לא. העיקר לא לאכזב. זה אחד החסרונות הגדולים בלהיות עצמאי, במיוחד בתחום החתונות.

בהריון האחרון שלי הייתי חולה לא מעט.
אמנם הכל בסוף עבר בשלום וקיבלתי אוצר קטן ומתוק, אבל היו ימים שהגעתי לכלות ממש באפיסת כוחות.
כל זה גרם לי לתהות האם זה באמת מה שאני רוצה לעשות. הרי זה לא פייר לכלות שלי וגם לעצמי, שאני מגיעה בלי 100 אחוז אנרגיה ומוטיבציה.

השיא היה בשלב מסויים בו הרופאה שלי רצתה שאלך למיון כי לא הצלחתי להבריא. אמרתי לה שאני פשוט לא יכולה ללכת כי יש לי מחר כלה והתחלתי לפרוץ בבכי.
בנקודה הזאת הבנתי שאני חייבת לעצור.
אני חייבת לחשוב עם עצמי מה הלאה ואני חייבת להוריד הילוך.

אז איכשהו שרדתי עד שיצאתי לחופש, והאמת שלדעתי הכלות שלי לא הרגישו את זה כי הסתרתי את זה מאוד, אבל העומס בעבודה, הקושי הפיזי והמחשבות על המשך הדרך גרמו לי קצת להתנתק ולהעלם.
מהבלוג, מהפייסבוק, מהאינסטגרם ובכלל מכל מה שקשור לעבודה.
החלטתי שאני לוקחת את חופשת הלידה כזמן למחשבה, להבנה- מה נכון לי והאם אני רוצה להמשיך בזה ואם כן אז איך.

לצורך ההשוואה, כשילדתי את הבן בכור שלי חזרתי לעבוד כבר אחרי חודש וחצי בצורה אינטנסיבית. זה היה לי מעולה לתקופה ההיא, אבל הפעם הבנתי שאני רוצה אחרת.
אם אני רוצה להמשיך בעבודה הזאת בכיף ולתת לכלות שלי מה שמגיע להן אני צריכה קצת הפוגה, ואולי אפילו שינוי.

יצאתי לחופש חודש וקצת לפני תאריך הלידה המשוער שלי, מה שהשאיר לי קצת זמן לחופש באמת (כי אחרי הלידה, גם אם זה נקרא ״חופשת לידה״, זאת לא ממש חופשה).
ילדתי שבועיים לפני התאריך וגם בין לבין היו חגים שבהם הגדול שלי היה בבית, ככה שהחופשה האמיתית הייתה ממש קצרה, אבל כנראה זה כל מה שהייתי צריכה.

הריחוק מהעיסוק היומיומי עם כלות ועבודה אפשר לי להתגעגע.
וכמה חשוב הגעגוע…
ניסיתי בזמן הזה לנסות לדמיין מה אני רוצה לעשות. ניסיתי לדמיין אפשרות בה אני לא עובדת יותר בתחום הזה, או לפחות לא עם כלות – ולא הצלחתי.
המחשבה שאני לא אמשיך עם זה הייתה בלתי נסבלת עבורי, והגעתי למסקנה שאני לא מוותרת על זה.

אז נגיע לשורה התחתונה!
אחרי הרבה מחשבה, החלטתי שאני רוצה להמשיך עם העסק שלי- פשוט במתכונת קצת אחרת ובמינונים אחרים. כי בסך הכל- זה באמת באמת מה שאני אוהבת לעשות!

החלטתי לקחת רק 2 כלות בשבוע (כן כן.. רק 2!), לפחות לבנתיים, כדי שאוכל לתת את המקסימום שלי לכל כלה ושאגיע עם האנרגיה שמגיעה לה.
החלטתי להפסיק לעשות איפורי ניסיון לכלות, אלא רק פגישות ייעוץ.
החלטתי להשקיע יותר בבלוג וללמד מהניסיון שלי מאפרות אחרות, כי . אני מאוד אוהבת ללמד.
והחלטתי עוד כל מיני דברים שאותם אני אשמור לעצמי 🙂

מה אני בעצם מנסה להגיד כאן?
כל אחד צריך לעצור לפעמים. במיוחד בתחום הזה.
אצלי אמנם הייתה עצירה מובנית של ״חופשת לידה״, אבל אפשר גם לעשות אחת יזומה. לא צריך לעשות אותה ארוכה ולא צריך אפילו להפסיק לעבוד, אלא רק לעצור ולחשוב.
זה מתאים לי? אני רוצה לשנות משהו?
יכול להיות שאם הייתי עוצרת קודם לא הייתי מגיעה למצב של כזאת שחיקה.

אז תצפו עכשיו לחזרה לשגרה (יחסית, בכל זאת תינוק בן חודשיים בבית)!
פוסט כל שבוע- שבועיים ועידכונים שוטפים באינסטגרם (כדאי לעקוב!).
לעבודה עם כלות אני חוזרת רק בתחילת בתחילת עונת החתונות, באביב 2020.
חוץ מזה אני עובדת על כמה הפתעות שממש בקרוב אשתף איתכן!

אשמח אם תכתבו לי על מה הייתן רוצות שאכתוב.
נתראה בפעם הבאה!